ואטה קאנל מעל העננים

כשתכננתי את סדרת הפוסטים על הודו לא חשבתי שכבר על היעד השני אכתוב מישראל. מבחינתי הזמן בהודו מתחלק לשתיים, התקופה שהקורונה היית כל-כך רחוקה מאיתנו והתקופה שהקורונה השתלטה על החיים של כולנו. בהמשך כשנגיע ברצף הזמן הכרונולוגי ליעד שבו הכל השתנה, אחלוק איתכם את השינוי הקיצוני אבל בינתיים נחזור אחורה לתחילת ינואר לואטה קאנל, כשהשמש עוד זרחה מעלינו והיינו מעל העננים – תרתי משמע.

ואטה קאנל הינו כפר קטן אשר נמצא על רכס הרים בגובה של 2,100 מטר במדינת טאמיל נאדו שבדרום הודו. על מנת להגיע אליו נסענו במשך יומיים. הדרך הייתה ארוכה אבל כולנו היינו צמאים לתזוזה, כך שהזמן עבר בכיף ובהתרגשות לקראת היעד החדש. 

אין לי יכולת לתאר במילים את התחושה שיש כשמגיעים לואטה. מהרגע שהתחלנו לעלות בהר לכיוון ואטה היה ניתן להרגיש את הקסם שלה. הנוף מהכפר הוא לעבר עמק ירוק שמוקף בהרים, עם עננים ששטים ביניהם או מכסים אותם לגמרי, דבר שיוצר נוף שמשתנה ללא הפסקה.

מהר מאוד גילינו את החיסרון היחידי, עליות ומדרגות.

כל הליכה, גם הקצרה ביותר דורשת מאמץ פיזי. בואטה קאנל אין גסטהאוסים אלא דירות ולחפש דירה עם מוצילות על הגב הייית משימה לא פשוטה. את הלילה הראשון העברנו בדירה שהרגישה חלק מסט של סרט אימה, התקרה חרקה עם כל צעד שהדיירים ההודים עשו מהקומה למעלה והשירותים היו מחוץ לדירה, בלי אור. למחרת בבוקר יצאתי נחושה למצוא לנו דירה אחרת ואכן מצאתי את הדירה המושלמת, דירת 2 חדרים עם 2 חדרי שירותים, מטבח, סלון מרווח עם אח וגינה, באותו המחיר של הדירה הקודמת. בחדר שישנתי בו כל הקיר המזרחי היה מכוסה בחלון ענקי.

היום מורכב מזריחה, בוקר ולילה, אין בין לבין.

לראות זריחה בואטה זה חובה, כל יום היא נראת אחרת בגלל מיקומם וסמיכותם של העננים וכל יום היא עוצרת נשימה ביופייה. התחושה של הבוקר נמשכת עד שהחושך יורד ועם החושך התחושה מתחלפת ללילה. בבוקר מגיע איש הלחם אשר עובר בין כל הדירות בכפר ומוכר לחמים מגוונים, טריים וטעימים בטירוף. עד רד החושך מטיילים באזור או עוברים בין דירות של חברים שבכולם יש נוף מדהים. אחרי שהחושך מגיע מתכנסים בדירה מסביב לאח או למדורה.

טיילנו בין מפלים, אגמים, בתוך יערות ועמקים. ראינו ביזונים וקופים בחצר האחורית. היינו על מצוקים שאמורים לחשוף את כל העמק אבל למעשה היו מכוסים בעננים כבדים והראו מסך לבן. חגגנו במסיבה במקום הכי יפה שיצא לי להיות בו במסיבה כשכל הבליינים במסיבה חברים והיית אווירה מדהימה.

באופן כללי האווירה בואטה היית טובה, חוויתי שם לא מעט סינכרונים מדהימים. היפה ביותר מביניהם היה באחד הטיולים שלי בעמק המומינים שבאזור, שוטטתי עם אחד מחברי והוא סיפר לי שהוא היה שמח לראות בעמק סוס לבן. לאחר כמה שעות חזרנו לאותה נקודה כשלפתע הגיע לכיוונו בצהילות סוס לבן. העמק היה מקושט בערפל וקרני השמש הגיע מאחורי הסוס ונתנו לסיטואציה מראה אגדתי.

ואטה קאנל הינו מקום קסום, אז אם אתם מגיעים לדרום הודו תעשו לעצמכם טובה, תארזו כמה בגדים חמים, קחו איתכם חברים טובים ותסעו לשם. אם אתם במקרה מגיעים ליער האפל ורואים חץ צהוב שמכוון אותכם להמשיך למטה, תלכו אחריו הנוף משם מקסים.