ארמבול עיירת המסיבות

ארמבול יכולה להיות נחיתה קשה לחלק מהאנשים. היא תוססת כמו תל אביב וכל יום בה נראה כמעט אותו הדבר. עוברים בין מסעדה לים למסעדה או לישיבה אחרת. עושים הרבה אבל בעצם לא עושים כלום. למרחיקי לכת שמוכנים ללכת 15 דקות ברגל יש את הסוויט לייק, חוף טיפה יותר נקי, אגם מלוכלך וג’ונגל מדהים.
אך בסופו של יום, ארמבול היא כמו בית לרוב מטיילי דרום הודו וזאת גם ההרגשה שיש במקום.

הדבר המרכזי שלמטרתו אנשים נשארים בארמבול זה המסיבות. 

הגעתי לחדר שלי בארמבול התקלחתי ויצאתי לסיבוב בשוק על מנת לקנותמשהו לאכול, עוד בתחומי הגסטהאוס קיבלתי פלאייר למסיבה שמתקיימת יום למחרתמבחור ישראלי שהרגע הכרתי. ככה זה כל יום, כל היום שומעים על עוד ועוד מסיבות שמתקיימות.

מסיבות וים זה כיף, בארמבול יש אווירה טובה ואחלה חברה אבל זה לא מקום שמרגישים בו את האותנטיות של הודו. בכל יום עושים פחות או יותר את אותו הדבר פשוט עם אנשים שונים אז כל יום הוא שונה. כשאתה קם בבוקר אין לך מושג איך הוא הולך להגמר.

אחרי שבוע בארמבול הרגשתי שמיציתי אותה ושאני רוצה להמשיך הלאה.

חיפשתי אופציות לעזוב לפני הערב של השנה החדשה למרות הוויתור על חגיגות השנה החדשה. באותו בוקר ישבתי בבית קפה הכיפי שצורת הישיבה בו הוא בספות רצפה עם כריות ושיתפתי את חבריי בהרגשה שלי. למזלי היו לצידי באותו בוקר פרטנרים טובים שהבינו שאני בסך הכל צריכה קצת לטייל. 

הלכנו לסוויט לייק ונכנסו לתוך הגונגל, היה חם אבל כל-כך מרענן להיות בין העצים ולשמוע את ציוצי הציפורים. התיישבו על סלע מעל הרחבה של הבאבא של הגונגל והעברנו כמה שעות של כיף. יצאנו משם היישר לחוף בזמן השקיעה ונשארנו להנות ממנה. ביום הזה שהתחיל בתחושות מוזרות התחילו להם שלושה ימים מטורפים וכיפים שעזרו לי להשאר בארמבול עד 2020. 

ככה זה הודו, דברים מסתדרים באופן מטורף ומדויק. בתחילת היום אין לך מושג איך הוא יגמר, בדרך כלל הוא נגמר הרבה יותר טוב ממה שציפית ובהפתעות מדהימות במהלך היום.