החיים כמשוטטת

גבולות הודו נסגרו וידעתי שהכל הולך להשתנות אבל הצבתי לעצמי כמטרה לא לחזור לישראל. התחלתי בלדבר עם סוכנת שהצליחה להאריך את הויזה למישהו שהיה שוהה

אחרי התלבטות לאן להמשיך אחרי הבלאגן באמפי החלטתי לעזוב את גואה ולנסוע לפושקר שבראגסטן ברכבת עם חברה. כשעלינו לרכבת הבנו שאנחנו התיירות היחידות על הרכבת.

אחרי השהות שלי באום ביץ חזרתי לגואה, לפסטיבל של שלושה ימים בהיל טופ. אחרי התאוששות מהפסטיבל המשכתי להאמפי. האמפי היא עיירה במדינת קרנאטקה שנראה שחוקי

ממונאר המשכתי לאום ביץ. אום ביץ הוא חלק מרצועת חוף במדינת קרנאטקה. צורת החוף דומה לסימן האינדי OM והוא מוקף בגבעות ירוקות שניתן לטייל בהם.

מוואטה קאנל עליתי על מונית דרומה לכיוון מונאר. מונאר יושבת על הר בגובה של כ-1600 מטרים במדינת קראלה שבדרום הודו. נסיעה של שש שעות שחלקתי

כשתכננתי את סדרת הפוסטים על הודו לא חשבתי שכבר על היעד השני אכתוב מישראל. מבחינתי הזמן בהודו מתחלק לשתיים, התקופה שהקורונה היית כל-כך רחוקה מאיתנו

ארמבול יכולה להיות נחיתה קשה לחלק מהאנשים. היא תוססת כמו תל אביב וכל יום בה נראה כמעט אותו הדבר. עוברים בין מסעדה לים למסעדה או לישיבה אחרת. עושים הרבה אבל בעצם לא עושים כלום. למרחיקי לכת שמוכנים ללכת 15 דקות ברגל יש את הסוויט לייק, חוף טיפה יותר נקי, אגם מלוכלך וג’ונגל מדהים.אך בסופו של יום, ארמבול היא כמו בית לרוב מטיילי דרום הודו וזאת גם ההרגשה שיש במקום.

התחלתי לתכנן את המסע שלי לדרום אמריקה לפני שלוש שנים, אבל לאחרונה החלטתי לשנות את התוכניות שלי. אני לא אשקר לך, זאת הייתה החלטה קשה,