Don’t Worry, Be Hampi – סוף ‘אי ההיפים’ מעבר לגדת האמפי

אחרי השהות שלי באום ביץ חזרתי לגואה, לפסטיבל של שלושה ימים בהיל טופ. אחרי התאוששות מהפסטיבל המשכתי להאמפי. האמפי היא עיירה במדינת קרנאטקה שנראה שחוקי הפיזיקה לא תקפים בה. כל האיזור מלא בסלעים ענקים שמסודרים באופן לא הגיוני ויוצרים מראות מטורפים. ניסינו להבין מה הסיפור מאחורי המקום אך כל אחד ששאלנו נתן לנו גרסה אחרת וברובם זה כלל סיפורי אלים.

האמפי מהממת ומיוחדת אך לצערי לא חוויתי אותה כמו שדמיינתי.

למעשה האמפי היה המקום היחידי שהחלטתי שאבקר בו לפני הגעה שלי להודו וממש התרגשתי לקראתו. בכל מקום אחר שהייתי בו, ידעתי שהאמפי ללא ספק תכנס למסלול. טיילנו באיזור וראינו שקיעות מדהימות על סלעים מטורפים שמאוזנים באופן שמתריס את כוח הכבידה.

באחד מן הימים הראשונים נסענו לאגם מרוחק, בדרך עברנו בכפרים נידחים וראינו נופים מדהימים. הדרך לאגם היית כיפית בדיוק כמו השהייה באגם. העברנו את היום בכיף ולאחר שיחה מעניינת מאוד על נפלאות היקום עם חבר שלא כל-כך מאמין בהשקפה שלי זכיתי לחוות משחק כיפי וממושך של סינכרונים או כמו שהוא רצה לראות אותם “כצירופי מקרים”. אחרי שחזרנו כל אחד הביא איתו מחברת למסעדה ופתחנו מן פינת יצירה, היית אווירה ממש טובה. 

אך שום דבר לא הכין אותנו למה שקרה למחרת.

יצאתי בבוקר מהחדר שלי והלכתי לכיוון המסעדה ולהפתעתי המקום היה מלא באנשי תקשורת, שוטרים והמולה רבה. לא הבנתי מה פשר העיניין אז עשיתי אחורה פנה וחזרתי לחדר עד שהבלאגן יחלוף. אך ההמולה עברה מאכסניה לאכסניה ובישרה את הבשורה שאיזור שאנחנו שוהים בו, המכונה גם ‘אי ההיפים’ הולך להסגר מחר.

עכשיו בואו אתן לכם קצת רקע על הסיפור. האמפי הינו מקום קדוש להודים והוא מורכב מהעיר העתיקה לצד נהר הטונגבהדרה, שגם בו יש כמה אכסניות. מצידו השני של הנהר ישנו איזור המכונה ‘אי ההיפים’, המורכב מאכסניות, מסעדות ועסקים קטנים. מסביב ישנם עוד הרבה כפרים קטנים שבחלקם יש גם מקום להתארח. הבעיה העיקרית בלהתארח בעיר העתיקה היא שאסור לרכב שם על אופנועים, כך שטיולים עצמאיים הם לא אופציה. במהלך השמונה שנים האחרונות היו ניסיונות רבים לסגור את  ‘אי ההיפים’ אך עד לאותו רגע כל למשפט נדחתה.

2020  לא איכזבה והתחילה לאותת לנו שהיא תהיה שנה לא רגילה.

האווירה במקום היית נוראית, המקומיים נכנסו לאבל על הפסד העתידי של הכנסותיהם והתיירים נכנסו לפאניקה. אני לקחתי את העיניין די בקלות, ידעתי שלא מיציתי את המקום המטורף הזה ושאני נשארת באיזור, בין אם בעיר העתיקה או בכפר בקרבת מקום אבל לרוב חברי לא היה מצב רוח ואותו היום עבר בלי שניצלנו אותו עד תום. הלכתי לראות שקיעה וכשחזרתי הודיעו לנו שבעלי העסקים באיזור הצליחו לדחות את פירוק המקום לעוד עשרה ימים. עשרה ימים זה די ויותר בשבילי. אך לא כולם חיכו לשמוע את הבשורה הזאת. רבים כבר הסתלקו והאכסנייה נראתה כאילו רוחות רפאים מסתובבות בין החדרים הנטושים.

למרות התחושה הראשונית של המקום, לאחר ששמענו את  הבשורה הטובה חזרו האנרגיות החיוביות ולמחרת יצאנו לטיול בין המקדשים בעיר העתיקה. השרידים היו יפים והראו על היסטוריה מעניינת וקסומה אך לצערי הפעם היחידה בטיול שחליתי היית ברגע הזה. היה יום חם מאוד והייתי צריכה להחזיק את עצמי מלהתעלף במהלכו. איך שעברנו את הגדה הלכתי הישר לחדר לנוח.

כשקמתי בערב בישרו לי שהסיטואציה השתנתה שוב ושמחר מפרקים שם הכל. הייתי מותשת אך הלכתי לראות את חברי בשביל לשמוע מה התוכניות שלהם. גיליתי שחצי כבר המשיכו הלאה ושלשאר אין שום כיוון. לא הרגשתי טוב והראש שלי כבר כאב מחוסר ההחלטיות לגבי מתי סוגרים את המקום. האווירה כבר לא היית טובה והחלטתי בצער רב שזה הזמן להמשיך הלאה.

בן דודה שלי היה באותו זמן בגואה ולא יצא לי אף פעם לשמוע אותו על העמדה. גיליתי שאני מספיקה בול בזמן למסיבה שבה הוא מופיע. הקדשתי את כל היום למחרת במנוחה על מנת להרגיש טוב יותר ולשרוד את האוטובוס לילה בחזרה לגואה. יצאתי במטרה להיות במסיבה הזאת ולהמשיך הלאה כמה שיותר מהר.

האמפי מדהימה ואין לי ספק שיום אחד אני אחזור לבקר בה, אחזור לראות את כל הנפלאות שלא הספקתי. במבט לאחור אני מבינה  שהייתי צריכה להשאר באיזור של האמפי יותר, אבל הייתי מותשת מהחוסר החלטיות על סגירת המקום וזה הרגיש לי כמו לאלץ את הסיטואציה בכוח. כל הנראה זה קרה לטובה. למרות ‘שאי ההיפים’ נסגר אני ממליצה לך ללכת למקום הקסום הזה, אתה לא תתחרט על כך.