לחיות את החיים במלואם – ראיון עם מטיילים

“עדיף לחיות חיים קצרים מלאים במה שאתה אוהב לעשות, מאשר חיים ארוכים המועברים בדרך אומללה.” אמר אלן ווטס, אך גם כל מי שראיינתי בטיול שלי בסקוטלנד הסכים איתו. ללא יוצא מן הכלל הם כולם בחרו בחמש שנים מלאות בהרפתקאות לעומת 40 שנה ‘בטוחות’ של חיי שגרה. גו’אנה ק. בת 31 מפלורידה הוסיפה שככל שהיא מזדקנת זה מרגיש לה שהזמן עובר מהר יותר ושהיא מעדיפה איכות על כמות, אתם מסכימים?

אם זה המצב, איך זה שרובנו חיים את רוב חיינו בתוך אותה שגרה?

רוב המטיילים שראיינתי (חוץ מאחת שכתבתי על התשובה שלה בפוסט המשך, ספויילר – היא הגיעה לוועדת האקלים של האו”ם שהתקיימה בגלאסגו באותו הזמן) יצאו לטיול כי נמאס להם מהשגרה, היו עייפים מלעבוד, הרגישו שהגיע הזמן לנקות את הראש, לחזור לעצמם, לראות עולם ולחוות את החיים.

אני יכולה להעיד על עצמי, הרגשתי שאני חייבת לצאת לטיול הזה בשביל לחזור לעצמי. נשאבתי לתוך השגרה והעבודה עד לרמה שכבר לא זיהיתי את עצמי. כשחזרתי מהטיול, התפטרתי, החלטתי שאני לא רוצה יותר להמשיך לבזבז אתה הזמן היקר שלי בכדור הארץ בלאבד את עצמי בעבודה. 

שאלתי בראיון את המטיילים, מה הם היו עושים אם הם היו יודעים שזה החודש האחרון שלהם בכדור הארץ? האם הם היו מטיילים או מבלים את הזמן בבית?

הרוב ענו לי שהם היו מעדיפים לטייל בזמן הזה. חלקם היו מציעים למשפחה שלהם להצטרף אליהם, אבל הם היו רוצים לחוות את העולם ברגעים האחרונים על האדמה.

אילו אולריק ל. מהונג קונג אשר עובדת מסביב לעולם ובעקבות משבר הקורונה תקועה בדרכים, אמרה לי שאת החודש האחרון שלה היית מבלה בבית בגלל שהיא כבר מטיילת זמן רב. אני בכל אופן הייתי בוחרת לטייל. העולם שלנו מיוחד ומדהים. אנחנו פה בשביל לחוות חוויות משנות חיים, לחקור ולהעריך את היופי שלו.

כל המרואיינים שלי טיילו לבד, כמוני. אני אישית הרגשתי מאוד בטוחה לטייל לבד ברחבי סקוטלנד. הם ענו לי פה אחד שגם הם הרגישו בטוחים כשטיילו לבד. החוסר ביטחון היחידי שעלה בראיונות הוא החשש לטייל בזמן הקורונה, זמן של חוסר וודאות.

אך הם בכל זאת מצאו את עצמם בארץ זרה.

כששאלתי את קישירו מ. בן 26 מיפן אם הוא חשש לטייל בזמן הקורונה הוא השיב בחיוב והוסיף שהמשפחה שלו ניסתה לעצור בעדו. אך הוא לא הקשיב להם או לפחדיו. הוא קיבל חודש חופש מהעבודה שלו והוא רצה לנצל את ההזדמנות. הוא ידע שאם הוא היה נשאר ביפן הוא לא היה חווה את אותם חוויות מדהימות ולא מכיר אנשים חדשים. למרות שהוא אוהב ומכבד את ההורים שלו הוא הרגיש שאין דרך לדעת מה צופן העתיד והוא לא נתן להם לעצור בעדו.

גו’אנה ק. אמרה שהעתיד לא בטוח בכל מקרה, כל מה שאתה יודע זה מה שאתה יכול לעשות עכשיו. הסיכון שווה את זה. וויליאם בן 36 מצרפת אמר שאנחנו חייבים להתאים את עצמנו לעולם המשתנה. אנחנו צריכים למצוא דרכים ופתרונות כי הזמן שלנו קצר. אני מסכימה עם שניהם. נכון, זה דורש יותר בירוקרטיה ויותר מקום לתמרון אבל הקורונה איתנו כבר שנתיים, אלה שנתיים שלא יחזרו אלינו ומי יודע לעוד כמה שנים הקורונה תהיה איתנו.

למעשה החיים לא צפויים ואנחנו לא יכולים לדעת מה צופן לנו העתיד. יש אנשים שחושבים שלטייל זה לקחת סיכון. שיותר רע יכול לקרות מטוב. אל תתנו לפחדים שלכם או של אנשים אחרים להחזיק בכם ולמנוע ממכם לחיות את חייכם במלואם. כדור הארץ יפייפה ויש לנו הזדמנות לראות דברים שלא בהכרח יהיו פה עוד כמה שנים. חוויות שטיול יכול לתת לכם לא משתוות לשום חוויה אחרת. אל תחכו לאירוע מיוחד פשוט צאו ותחקרו את העולם בו אתם חיים, לפני שיהיה מאוחר מידי.

הייתי רוצה שתשאלו את עצמכם את השאלה ששאלתי את המרואיינים שלי. אם הייתם יודעים שאתם יכולים לבחור לחיות עוד חמש שנים מלאות בהרפתקאות או עוד 40 שנה של חיי שגרה, במה אתם הייתם בוחרים?

תמלאו את החיים שלכם בהרפתקאות כי אף אחד לא יכול להבטיח לכם שתחיו עוד 40 שנה קדימה.

אם נהנת מהכתבה אשמח לשיתוף ברשתות החברתיות עם חבריך.