בגבעות ובעמקים של ההיילנדס בסקוטלנד

טסתי לסקוטלנד כי הייתי צריכה רגע הפוגה. משהו בי צרח שאני חייבת להיות בסקוטלנד שוב ועדיף מוקדם ממאוחר. עבדתי בתור מנהלת בר במסעדת חוף, עבודה מאוד תובענית. לא ידעתי איך פתאום אקח חופש ואטוס, כי אפילו לקחת חופש בשבת היה בלתי אפשרי להשגה.

דיברתי עם המנהל שלי ואמרתי לו שאני כנראה צריכה לעזוב, כי אני מרגישה שטבעתי בעבודה לרמה שאיבדתי את עצמי ואני חייבת להקשיב לעצמי ולטוס. הוא אמר לי שאני יכולה לטוס ולחזור. אז סגרתי טיסה ואחרי שבועיים מצאתי את עצמי בסקוטלנד.

בפעם הקודמת שהייתי בסקוטלנד עשיתי המון טיולי יום, אפשר להגיד שראיתי כמעט את כל המקומות המפורסמים. ידעתי שאת הטיול הזה אני רוצה רגוע יותר. זכרתי שבין כל המקומות מהטיול הקודם, אמרתי לעצמי שגלן קו זה מקום לזכור, מקום לחזור אליו. אז סגרתי מלון לארבעה ימים בבלהצוליש (ballachulish) , עיירה באיזור גלן קו ועוד חמישה ימים באדינבורו, עיר הבירה.  

גלן קו הוא שריד של הר געש עתיק וקרוי על שם נהר הקו שזורם בעמק.

נסעתי לבלהצוליש ישר מהשדה תעופה באדינבורו. ניסיתי להזמין את הכרטיסים לנסיעה מראש אבל לא הצלחתי להבין איך מערך האוטובוסים שלהם עובד. נסעתי מהשדה לגלאסגו וכשבאתי לעלות על אוטובוס ההמשך מגלאסגו לבלהצוליש גיליתי שכל מי שמחכה הצליח להזמין כרטיסים מראש ושהנסיעה בתפוסה מלאה. חיכיתי שכל הנוסעים יעלו ולמזלי כמה מהנוסעים שהזמינו כרטיס לא הגיעו כך שהתאפשר לי לעלות לאוטובוס ישר כשהגעתי לתחנה ולא לחכות שעתיים לאוטובוס הבא.

הדרך הייתה מדהימה ביופיה. נסענו דרך לוך למונד, המקור מים הגדול ביותר בבריטניה, אל תוך יערות סבוכים לכיוון הרים ועמקים מדהימים שבכל פינה מסתתרים להם מפלים ונהרות רבים. חששתי מאוד לפספס את התחנה ונעזרתי באפליקציה מקומית שהורידה אותי תחנה אחת לפני, כשעה וחצי הליכה מהמלון שלי. כמובן שמאותו רגע נעזרתי רק בגוגל מפס אבל נאלצתי ללכת שעה וחצי עם מוצילה ענקית ותיק גב מפוצץ.

לקחתי מוצילה כי לא זכרתי אם בהיילנדס יש מדרכות. אז ובכן יש, זה לא מדינת עולם שלישי.

הגעתי תשושה אבל הצלחתי להגיע. גיליתי כמה חוזק פנימי ופיזי יש בי והאמת שנהנתי מהליכה, הרים מרשימים מכל עבר, אגם והמון מפלים ועצים. כמובן שברגע שהורדתי את התיקים התמלאתי בכוחות מחודשים ויצאתי להליכה נוספת באיזור המלון. חיפשתי ארוחת צהריים, דבר שלא קיים בעיירה שבה הייתי, במיוחד מחוץ לעונה. למרות זאת נהנתי מאוד מההליכה באיזור ואכלתי ארוחת ערב מוקדמת במלון שלי.

באיזור גלן קו לא היו מנורות רחוב בכלל, כך שאחרי שהשמש שוקעת, חשוך לגמרי. למזלי המלון שהייתי בו היה
מהמם, היה בו סלון עם ספות עתיקות בעיצוב בריטי ישן מאובזר עם אח גדול ובר, כך שביליתי שם את הערבים.

בבוקר תכננתי ללכת למסלול הליכה בגלן קו אך לא מצאתי את תחנת האוטובוס הקרובה יותר למלון. ובגלל שהכרתי את ההליכה מיום קודם החלטתי להמשיך ברגל. לפתע מכונית נעצרה וממנה יצאה בחורה לצלם את הנוף, ידעתי שזה הסימן שלי לבקש טרמפ. הם היו נחמדים והרגשתי בטוחה ברכב שלהם, אולי כי הם טיילו עם כלבים או כי היו מטיילים בעצמם. הנסיעה ברכב היית מהירה יותר מהנסיעה באוטובוס ונשאבנו לתוך שיחה כך שלגמרי פספסתי את המיקום שרציתי לרדת בו.

ברגע שנפרדתי מהם לשלום בדקתי כמה אני רחוקה, הייתי שש שעות הליכה מהמלון שלי. לרגע נלחצתי, אבל אז נזכרתי שאתמול ראיתי מישהי עולה על האוטובוס שבאתי עליו קרוב לאיפה שהורידו אותי. זה היה רחוק יותר משחשבתי להגיע אבל כבר הגעתי ושמחתי שיש לי את ההזדמנות לטייל בסביבה כל-כך יפה.

עליתי על מסלול הליכה וחישבתי את הזמן כך שלא אפספס את האוטובוס. כנראה שלא חישבתי את הזמן כל-כך טוב ומצאתי את עצמי כמעט שעה לפני הזמן בתחנה. למזלי התחנת אוטובוס היית אל מול הר עוצמתי ליד נהר גועש.

למחרת הצלחתי למצוא את התחנה שקרובה יותר למלון שלי ונסעתי לכיוון מסלול ההליכה שפספסתי יום קודם. נכנסתי ללבו של יער יפיפייה בשלכת והדבר הראשון שהרגשתי הוא פחד. בישראל אני לא מרשה לעצמי לטייל לבד ביער, עם כמה שהייתי רוצה, ליד כל יער יש כפר עוין ושמעתי סיפורים רבים על נערות שאיבדו כך את חייהם. הזכרתי לעצמי שאני בסקוטלנד ושאין פה אנשים גדולים ומפחידים שמחכים למטיילות וגם אם יש אז יש לי חתיכת אגרוף ובעיטה קטלנית.

ממש בתחילת המסלול ביער הכרתי את גו’אנה, קודם כל זה היה נעים לראות שיש עוד בחורות שעושות את המסלול הזה לבד (אחריה ראיתי עוד כמה בחורות שמטיילות לבד), אבל היה משהו בגו’אנה שמיד הרגשתי שאני רוצה לראיין אותה לכתבה שאני מכינה. במהלך השיחה ראיתי שיש לנו המון דברים במשותף ומאוד נהנתי בחברתה. נראה שגם היא נהנתה מחברתי והמשכנו לעשות את שאר המסלול ביחד וגם הלכנו לארוחת צהריים משותפת.

יש משהו בנוף ההרירי של ההיילנדס בסקוטלנד שאי אפשר לבטא במילים, אך גם אדינבורו שופעת בקסם.

באדינבורו ישנתי בגרסמארקט צמוד לרחוב ויקטוריה כך שהייתי ממש במרכז ומהחדר במלון היה לי נוף לטירה, שזה היה ממש כיף כי בערב היא מוארת ונותנת מחזה ממש קסום. באדינבורו יש מנורות רחוב אז הסכמתי לעצמי להסתובב גם לאחר שהשמש שקעה, כי כמובן היום קצר ויש הרבה מה להספיק.

באדינבורו הסתובבתי רק ברגל כי נהניתי מהמבנים וממנגני חמת החלילים שפזורים ברחבי העיר.

אני מאוד אוהבת את הבנייה הסקוטית, היא שונה משאר המבנים באירופה, לא רק בסוג האבן שבה בנו אלא כל הבנייה עצמה, זה לא מתאמץ אבל בכל זאת מרשים. היא מיוחדת ומלכותית אבל גם עממית, קסומה אבל נגישה. היא מלאה בהיסטוריה אבל היא מרגישה יותר אגדתית לפי דעתי.

יש המון מה לראות ולעשות באדינבורו ובסקוטלנד בכלל. אני ארחיב על זה יותר בפוסט המשך עם המלצות וסיקור דרכי תחבורה שישלב את שתי הטיולים שעשיתי בסקוטלנד ויכלול את המקומות שביקרתי בהן באדינבורו ובהיילנדס.

יש למה לחכות.