“עדיף לחיות חיים קצרים מלאים במה שאתה אוהב לעשות, מאשר חיים ארוכים המועברים בדרך אומללה.” אמר אלן ווטס, אך גם כל מי שראיינתי בטיול שלי בסקוטלנד הסכים איתו. ללא יוצא מן הכלל הם כולם בחרו בחמש שנים מלאות בהרפתקאות לעומת 40 שנה ‘בטוחות’ של חיי שגרה. גו’אנה ק. בת 31 מפלורידה הוסיפה שככל שהיא מזדקנת זה מרגיש לה שהזמן עובר מהר יותר ושהיא מעדיפה איכות על כמות, אתם מסכימים?
אם זה המצב, איך זה שרובנו חיים את רוב חיינו בתוך אותה שגרה?
רוב המטיילים שראיינתי (חוץ מאחת שכתבתי על התשובה שלה בפוסט המשך, ספויילר – היא הגיעה לוועדת האקלים של האו”ם שהתקיימה בגלאסגו באותו הזמן) יצאו לטיול כי נמאס להם מהשגרה, היו עייפים מלעבוד, הרגישו שהגיע הזמן לנקות את הראש, לחזור לעצמם, לראות עולם ולחוות את החיים.
אני יכולה להעיד על עצמי, הרגשתי שאני חייבת לצאת לטיול הזה בשביל לחזור לעצמי. נשאבתי לתוך השגרה והעבודה עד לרמה שכבר לא זיהיתי את עצמי. כשחזרתי מהטיול, התפטרתי, החלטתי שאני לא רוצה יותר להמשיך לבזבז אתה הזמן היקר שלי בכדור הארץ בלאבד את עצמי בעבודה.
שאלתי בראיון את המטיילים, מה הם היו עושים אם הם היו יודעים שזה החודש האחרון שלהם בכדור הארץ? האם הם היו מטיילים או מבלים את הזמן בבית?
הרוב ענו לי שהם היו מעדיפים לטייל בזמן הזה. חלקם היו מציעים למשפחה שלהם להצטרף אליהם, אבל הם היו רוצים לחוות את העולם ברגעים האחרונים על האדמה.
אילו אולריק ל. מהונג קונג אשר עובדת מסביב לעולם ובעקבות משבר הקורונה תקועה בדרכים, אמרה לי שאת החודש האחרון שלה היית מבלה בבית בגלל שהיא כבר מטיילת זמן רב. אני בכל אופן הייתי בוחרת לטייל. העולם שלנו מיוחד ומדהים. אנחנו פה בשביל לחוות חוויות משנות חיים, לחקור ולהעריך את היופי שלו.
כל המרואיינים שלי טיילו לבד, כמוני. אני אישית הרגשתי מאוד בטוחה לטייל לבד ברחבי סקוטלנד. הם ענו לי פה אחד שגם הם הרגישו בטוחים כשטיילו לבד. החוסר ביטחון היחידי שעלה בראיונות הוא החשש לטייל בזמן הקורונה, זמן של חוסר וודאות.
אך הם בכל זאת מצאו את עצמם בארץ זרה.
כששאלתי את קישירו מ. בן 26 מיפן אם הוא חשש לטייל בזמן הקורונה הוא השיב בחיוב והוסיף שהמשפחה שלו ניסתה לעצור בעדו. אך הוא לא הקשיב להם או לפחדיו. הוא קיבל חודש חופש מהעבודה שלו והוא רצה לנצל את ההזדמנות. הוא ידע שאם הוא היה נשאר ביפן הוא לא היה חווה את אותם חוויות מדהימות ולא מכיר אנשים חדשים. למרות שהוא אוהב ומכבד את ההורים שלו הוא הרגיש שאין דרך לדעת מה צופן העתיד והוא לא נתן להם לעצור בעדו.
גו’אנה ק. אמרה שהעתיד לא בטוח בכל מקרה, כל מה שאתה יודע זה מה שאתה יכול לעשות עכשיו. הסיכון שווה את זה. וויליאם בן 36 מצרפת אמר שאנחנו חייבים להתאים את עצמנו לעולם המשתנה. אנחנו צריכים למצוא דרכים ופתרונות כי הזמן שלנו קצר. אני מסכימה עם שניהם. נכון, זה דורש יותר בירוקרטיה ויותר מקום לתמרון אבל הקורונה איתנו כבר שנתיים, אלה שנתיים שלא יחזרו אלינו ומי יודע לעוד כמה שנים הקורונה תהיה איתנו.
למעשה החיים לא צפויים ואנחנו לא יכולים לדעת מה צופן לנו העתיד. יש אנשים שחושבים שלטייל זה לקחת סיכון. שיותר רע יכול לקרות מטוב. אל תתנו לפחדים שלכם או של אנשים אחרים להחזיק בכם ולמנוע ממכם לחיות את חייכם במלואם. כדור הארץ יפייפה ויש לנו הזדמנות לראות דברים שלא בהכרח יהיו פה עוד כמה שנים. חוויות שטיול יכול לתת לכם לא משתוות לשום חוויה אחרת. אל תחכו לאירוע מיוחד פשוט צאו ותחקרו את העולם בו אתם חיים, לפני שיהיה מאוחר מידי.
הייתי רוצה שתשאלו את עצמכם את השאלה ששאלתי את המרואיינים שלי. אם הייתם יודעים שאתם יכולים לבחור לחיות עוד חמש שנים מלאות בהרפתקאות או עוד 40 שנה של חיי שגרה, במה אתם הייתם בוחרים?
תמלאו את החיים שלכם בהרפתקאות כי אף אחד לא יכול להבטיח לכם שתחיו עוד 40 שנה קדימה.
אם נהנת מהכתבה אשמח לשיתוף ברשתות החברתיות עם חבריך.
10 Responses
שאלה טריקית. האם מי שענה לך בפוסט היו בעלי משפחות, עם ילדים? כמובן שעדיף לטייל ולמצות כל רגע ותמיד לאזן בין הסיכונים שבבחירות והמעלות שבטיולים (כותבת לך בלוגרית טיולים 🙂 )
כל המרואיינים היו ללא משפחות עדיין, האמת שבפוסט שיעלה שבוע הבא אני נוגעת בדיוק בשאלה הזאת של ילדים אבל מזווית אחרת. ואת לגמרי צודקת איזון חשוב בכל דבר בחיים וגם לכל אחד יש את האיזון שמתאים לו. מה שחשוב זה לזכור שהחיים נועדו שנחייה אותם ונפיק מהם את המירב, כל אחד והמירב שלו.
פוסט מעניין ממש!!! אני ממש מסכימה עם הגישה של לחיות את הרגע, אני בת אדם של בית עם גיחות לטיולים (וכמובן שחובה שבבית הזה תהיה גינה). אז אפשר להגיד שאני אדם של טיולי כוכב באופי שלי. ממש הייתי שמחה לקרוא עוד ראיונות עם בלוגרי טיול – זה נושא ממש מרתק!
תודה רבה! איזה כיף שמצאת את האיזון שמתאים לך. אני למעשה כל חיי ראיתי את עצמי מנוודת בעולם, היית לי תוכנית ברורה שכל מחסום שנצב בפני הצלחתי להתאים. עד שהקורונה הציבה את המחסום הגדול ביותר- מחסום הזמן, בשנתיים האלו הכלבה שלי כבר הגיע לגיל שכבר פחות מתאים לטוס ולנווד מסביב לעולם. החלטתי ליצור לנו פינה כיפית (עם גינה כמובן) ולאמץ לעצמי בזמן הזה את הגישה המועדפת עלייך – גיחות לטיולים. יש יופי וקסם בכל מקום, זה לא המקום שאתה נמצא זה פשוט מה אתה עושה עם הזמן שלך.
ואיזה כיף שאהבת את הקונספט, זה נושא ממש כיפי ומעניין. יש לי עוד כמה רעיונות לכתבות עם מרואיינים שמטיילים אז יעלו בהמשך עוד ראיונות. בנוסף שבוע הבא תעלה כתבת המשך עם אותם מרואיינים בנושא איכות הסביבה אז יש למה לחכות (:
הלוואי ובקרוב הקורונה תחלוף מהעולם ונוכל לחזור לעשות את הדבר האהוב עלינו – לטייל.
זה יהיה טיול ראשון לשני הקטנטנים שלנו שנולדו כבר אל תוך הטירוף הזה.
איזה מרגש זה טיול ראשון, תמיד כיף לראות הורים שמטיילים עם הקטנטנים שלהם וחושפים אותם לעולם הגדול. הלוואי ושנת 2022 תהיה השנה האחרונה שהקורונה משפיעה עליה.
היי, לטייל בעולם ובכלל לצאת מהמוכר והידוע בהחלט מרגיש יותר “חי”. גם בחיי טיולים יש שגרה ויש עליות ומורדות. אנחנו בחרנו לגור שנה בקופנגן ולמרות שזה לא לגמרי טיול ואנחנו משפחה עם ילדים קטנים, אני מרגישה הרבה יותר שאנחנו חיים את החיים במלואם ונהנים. תודה על פוסט מעניין מאד 🙂
וואו נשמע מדהים, איזה כיף! את לגמרי צודקת, תודה על השיתוף, תמשיכו להינות ולחוות את החיים (: